| בגלל אמא שלו |
|
|
דף 1 מתוך 3 הכל התחיל בעצם בגלל אמא שלו, יצאנו במשך 5 שנים והיינו נשואים אחר כך עוד 7 שנים ויש לנו 2 ילדים בן 6 ובן שלוש.אני גדלתי בבית מתירני ופתוח שהכל מותר שם, אף פעם לא הגבילו אותי ואף פעם לא אמרו לי לשים סוודר או לעשות שיעורי בית. את בעלי (לשעבר) הכרתי בצבא, זו היתה אהבה ממבט ראשון ולמרות ששנינו מאוד שונים אחד מהשנייה כי הוא הגיע מבית שמרן עם חוקים נוקשים; קראתי לבית של ההורים שלו הבית הסטרילי. מהתחלה אמא שלו לא התלהבה ממני יותר מדי: היא הגדירה אותי 'פשוטה' וניסתה לשכנע אותי להתאפר וללכת עם עקבים ומה לי ולשטויות האלה. את החתונה המפוארת עשינו בדיוק כמו שההורים שלו רצו, כמתנת חתונה קיבלנו מהם דירה קטנה ונחמדה בראשון לציון. איזו טיפשה הייתי אז שהסכמתי לזה ולא ראיתי את ההשלכות שיהיו לכך. זה התחיל בדברים ממש קטנים שהעלמתי עין כי זה לא נראה לי לעניין לעשות סיפור גדול. למשל עצם זה שהם קנו לנו את הדירה גרם להם להבין שיש להם זכות עליה וכך הם שיכפלו לעצמם מפתח וגם היו משתמשים בו!!! זאת אומרת באים לבקר מתי שמתחשק להם ופשוט פותחים את הדלת לבד! אצלנו בבית הייתי מקבלת ביקורות על רמת הניקיון של הבית, של הבגדים של הבן שלה, הטעם והאיכות של המאכלים שאני מכינה, עיצוב וסידור הבית ועוד דברים שחיפשו אותי בקטנות. כשנולד הבכור, בכלל הפסיקו כולם להתייחס אליי: הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת! הרגשתי כמו מכונה להולדת תינוקות וזהו. שום אמפטיה, שום כבוד, כלום. הייתי רק להיות יפה (ורזה כמה שיותר מהר) ולהגיש כיבוד לאורחים של ההורים שלו כשבאו לראות את הרך הנולד (ואני מזכירה- התינוק שזה עתה אני ילדתי).ככל שהוא גדל ההתערבות שלהם בדרך החינוך שלי גדלה והייתי נתונה כל היום לביקורת. כשזה חצה גבולות ואני אפילו לא זוכרת מה היה או מתי; לקחתי את בו זוגי שיחיה (או שלא. לא אכפת לי) לשיחה רצינית על נישואינו לאן. הבנו שנינו שצריך עזרה ודחוף כי ככה זה לא יימשך עוד הרבה זמן. הלכנו ליועצת זוגיות שהייתה מאוד נחמדה ונתנה כמה טיפים שבאמת יישמנו אותם שנינו אבל זה כמו דיאטה – זה לא בעיה לרזות, הבעיה היא לשמור על המשקל לאורך זמן. כך שהיו שנתיים די נחמדות שבמהלכן החלטנו להביא עוד ילד שזו גם היתה טעות כי חשבנו שנינו שילד נוסף יציל את הנישואים שלנו. ומהר מאוד אחרי שהקטן נולד העניינים הדרדרו בקצב מסחרר. הכל לא היה בסדר. אמא שלו היתה אצלנו בבית רוב הזמן ותפעלה אותו כמו בובה שתלויה על חוטים, את המריבות הזוגיות שלי ושלו כבר קיימתי איתה ישירות, אפילו לא הייתי צריכה אותו בשביל לריב. בסוף הבנתי שאין טעם לריב ולהלחם על הזוגיות שלנו, כבר לא אהבתי את הרכיכה חסרת עמוד השדרה שקראו לה בעלי. אזרתי אומץ ואמרתי לו שאני רוצה להתגרש. משום מה, הוא הופתע. אבל לא עשה בעיות. דווקא את תהליך הגירושים היא נתנה לנו לעשות לבד ולא התערבה. כנראה שהיא ממש רצתה שנעשה את זה כבר, גם את הסדרי הראיה של הילדים סידרנו יפה בינינו. וזהו. היום הכל כבר מאחורי, אמנם אני גרה בדירה שכורה בינתיים אבל טוב לי. אני חופשייה מביקורת, ממבחנים, ממבטים שונאים, ממנה. הוסף כמועדף (99) | צטט פריט תוכן זה באתרך | צפיות: 836
|
||||||||||||||||||
| < קודם | הבא > |
|---|





תגובות (21)