שמי ניר ואני בן
42 היום! כמו כן, היום אני גרוש מזה חודש. סיימתי את כל הבירוקרטיה ברבנות ואף
הספקתי להיות במשרד הפנים על מנת להסדיר מצב משפחתי וכדומה. אין לי ילדים וזה די
מזל כי מצאתי לתדהמתי כי תהליך הגירושין לכשעצמו אינו קל לזוג בלבד ואיני יכול
לתאר ילד קטן בעל חשיבה מופשטת עובר את התהליך הנוראי והכואב הזה כשעליו לקבל
ולהבין את המציאות החדשה שאין יותר אב ואם יחדיו כי אם בשתי אסכולות נפרדות ולרוב
מנוגדים ומאוימים זה על ידי זו.
ובכן, כיצד נקלעתי למצב ביש שכזה?! הכרתי את אשתי לשעבר בעבודה; אני עובד מעבדה והיא הגיעה אלינו במסגרת לימודי תואר ראשון בביולוגיה, צנומה ועדינה, לא יפה ולא מושכת; אך היה בה משהו מעניין, הרוגע שלה והעדינות שלה כבשו אותי. היה קסם באוויר כשהייתי אתה ודומה כי הייתי שמח ומאושר רק בנוכחותה. התחלנו להיפגש מעת לעת כך שאוכל לעזור לה בלימודיה, הפגישות נעשו תכופות יותר ויותר ונעשו בעלות רקע רומנטי, החלטנו להתחתן אחרי 6 שנים נפלאות, גם ארבעת השנים שלאחר החתונה היו מדהימות עד ליום בו החלטנו להביא יחד צאצא לעולם. מאותו רגע הכל נהיה רע!!! לפתע התנית האהבים הפכה לקיום יחסי מין לצורך התרבות, ואחרי 26 חודשים של ניסיונות מחודש אחד למשנהו שכללו אווירה לחוצה בבית, וצורך בהוכחה זה לזו כי הכל תקין הגענו להבנה כי ישנה בעיה וכמובן, בדיקות רפואיות הוכיחו כי אינה מסוגלת להיכנס להיריון. אני זוכר את אותו יום היטב, תחושת האכזבה, התסכול, חוסר האונים. מאותו יום היא התרחקה ממני כמו מאש, כאילו ויתרה על הזוגיות, עלי, על מיניות, על הנשיות, על רצון להביא ילד. הלכה והסתגרה בעולם משלה; ניסיתי להצחיק אותה, ניסיתי לתת לה את המרחב שלה, ניסיתי חופשה בחו"ל,ניסיתי יעוץ זוגי, ניסיתי יעוץ מיני, ניסיתי כל כך עד שהתעייפתי, התייאשתי והרמתי ידיים. כל תהליך הגירושין היה מת, ללא רגש, כמו לעמוד בתור לאוטובוס, שום דבר. שני אנשים זרים זה לזו, היא לא הסתכלה עלי גם כשנפרדנו לשלום אחרי הכל.
אז עכשיו אני גרוש.
כל חבריי אמרו לי שאחרי שאתגרש אפגש כל יום עם מישהי חדשה ויהיו לי חיי מין סוערים.